מוגרבי נ' מרכז שרות דני אמויאל בע"מ

החלטה

1.כפי שבפורט בהחלטה מיום 20.12.11 (להלן – ההחלטה הראשונה), המבקשת (להלן – סברייה) רכשה ביום 1.11.11 רכב מאת חברת גודלאק השכרת רכב (להלן – חברת גודלאק), וזאת על אף שהרכב הוחכר קודם על ידי חברת גודלאק לחברת אלבוראק להובלות בע"מ (להלן – החוכרת), המצוייה בבעלותו של חמזה מוגרבי (להלן – חמזה), עובדה שלא הייתה ידועה לסברייה בעת רכישת הרכב.

כאשר פנתה סברייה למוסך של המשיבה (להלן – המוסך) לצורך בדיקת צמיגי הרכב – עוכב הרכב על ידי המוסך עקב מחלוקת שבין המוסך לבין חמזה ותביעה שהוגשה נגדו על ידי המוסך (ת.א. 5917-09-11).

2.בקשתה של סברייה מיום 22.11.11 למתן צו עשה למוסך לשחרר את הרכב נדחתה בהחלטה ראשונה, לאחר שנמצא כי לא נתמלאו תנאי תקנת השוק ברכישת הרכב על ידי סברייה מאת חברת גודלאק.

כמו כן נקבע בהחלטה הראשונה, כי לאור קיומו של ההליך בין המוסך לבין חמזה בת.א. 5917-09-11 – מן הראוי לברר את העובדות הרלבנטיות במסגרת ההליך האמור, ואין מקום, בשלב זה, לשחרור הרכב לידי סברייה, אלא אם כן יופקד על ידה בקופת בית המשפט סכום של 13,000 ₪ (המהווה מחצית מהסכום השנוי במחלוקת בין המוסך לבין חמזה).

בית המשפט ציין, בסעיף 9 להחלטה הראשונה, כי אין באמור כדי למנוע מסברייה להגיש תביעה נגד חברת גודלאק ו/או נגד חמזה ו/או נגד החוכרת, או נגד כל גורם אחר שתמצא לנכון בשל הנזק שנגרם לה, אם אכן נגרם.

3.ביום 2.1.12 הגישה סברייה בקשה נוספת לשחרור הרכב בטענה כי תביעת המוסך נגד חמזה (ת.א. 5917-09-11) נמחקה מחוסר מעש, ולכן לא קיימת עוד למוסך זכות עיכבון.

לאור שינוי נסיבות זה, נקבע ביום 13.1.12 כי על המוסך לשחרר את הרכב (להלן – ההחלטה השנייה).

4.המוסך הגיש בקשה לביטול ההחלטה השנייה, ודיון בבקשה זו התקיים ביום 22.1.12.

בדיון טען ב"כ המוסך כי ביום 10.1.12 הוגשה תביעה חדשה נגד חמזה ונגד החוכרת (ת.א. 20318-01-12 ), וכן נטען כי זכות העיכבון גוברת על זכותה של סברייה.

ב"כ המוסך טען בדיון, כי זכות העיכבון היא זכות עצמאית שהרציונל שעומד מאחוריה הוא השבחת הנכס, ומבחינת המוסך, לאחר שבוצעו ברכב עבודות והוחלפו חלפים מבלי ששולם עבורם – יש למוסך עיכבון על הרכב, והוא "עיוור" לזהות הטוענים לזכויות ברכב (ראה פרוטוקול עמ' 5 שורות 6 – 13).

5.בנסיבות אלה, עלינו להכריע בשאלה האם זכות העיכבון גוברת על זכות אחרת בנכס, לרבות על זכותו של קונה אשר עומד בתנאי תקנת השוק לגבי הנכס האמור.

6.עיכבון הוא זכות לעכב נכס כערובה לחיוב, עד שיסולק החיוב.

העיכבון במהותו הינו "סעד עצמי" (סעד מסוג Self Help) הניתן לנושה. פירוש הדבר, כי הנושה יכול להפעיל אמצעים כלפי החייב ללא כל היזקקות לפנייה לערכאה שיפוטית וללא חשש שיתחייב בעוולה כלשהי.

עיכוב הנכס נתפס כטבעי ולגיטימי בדמות זכות העיכבון המוקנית לנושה בכל המקרים המוסדרים בחקיקה.

בסעיף 11 (א) לחוק המיטלטלין, התשל"א – 1971 (להלן – חוק המיטלטלין) נקבע:

"עיכבון הוא זכות על פי דין לעכב מיטלטלין כערובה לחיוב עד שיסולק החיוב".

7.בדין הישראלי קיימים סעיפי חוק שונים המקנים את זכות העיכבון לנושים שונים, אולם אינם מגדירים את מהותה והיקפה.

כך, למשל, מוענק עיכבון לקבלן שתיקן נכס לפי סעיף 5 לחוק חוזה קבלנות, התשל"ד-1974, וכן למוכר להבטחת דמי המכר לפי סעיף 31 לחוק המכר, התשכ"ח-1968 ועוד.

בעוד שסעיפי החוק הנזכרים לעיל מקנים לנושים מסוימים זכויות עיכבון - סעיף 11 לחוק המיטלטלין אינו מקנה זכות עיכבון, אלא רק קובע מהם הכללים החלים על הפעלתה של זכות זו משהיא קמה (ע"א 790/85 רשות שדות התעופה בישראל נ' דר' י. גרוס, עו"ד, פ"ד מד(3) 185, 207-208 (1990) (להלן - פס"ד רשות שדות התעופה).